<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יונתן בן יוסף</h1>
<h2>דף פה.</h2>
ומעוברת נמי שהריחה אין סכנתה קרובה הילכך מנסין להאכילה הקל הקל, שהרי כמה פעמים אפילו על ידי ריח שמריחה מאותו מין שהיא תאיבה נפשה חוזרת. ואם אי אפשר בתחיבת כוש מאכילין אותה עד שתשוב נפשה עליה.
וכן ההיא דמפנין [שבת קכ"ח ע"ב] אינה אלא משום יתובי דעתה כדמוקי רב אשי, דאין הסכנה מזומנת. ושמן נמי דומיא דנר משום הכי משנינן, דאין צורך בחילול גמור. וכן לעיסת כמון בשלא שחק מבעוד יום, האספלנית היא עיקר הרפואה והכמון ממהר לרפואה, ובלא כמון במקום שיש אספלנית אינו סכנה אלא עיכוב. ובמקום צער התירו לעיסה שהיא שחיקה כלאחר יד, דומיא דסמרטוט שכורך על המילה במקום שלא הזמין החלוק. שהחלוק שימור הוא למכה. ובמקום שלא נעשה די בכריכת סמרטוט, ואין מחללין כיון דאין כאן עיכוב, וההצלה אפשר לה בכך, שהלעיסה היא מזומנת, וכריכת הסמרטוט מוכן הוא מתיקון החלוק ולמה יחלל באב מלאכה.
וההיא דנזיר לא שייכא לאורויי להכא כלל. ולא מת מצוה אפילו יום טוב אינו דוחה. וכדאיתא באחד דיני ממונות [סנהדרין ל"ו ע"א]. הלכך כיון דאפשר בחד מינייהו מוטב שיטמא מי שקדושתו קלה, ולא מי שקדושתו חמורה. מיהו נראה לי אם נטמא מי שקדושתו חמורה אינו לוקה כיון שניתן ליטמא בהיתר. ואין לומר אצל קדושה חמורה אינו מת מצוה, דהשתא מיהא מת מצוה הוא. ודרבי אליעזר אדרבי אליעזר לא קשיא, דהא דאמר רבי אליעזר מביאו מגולה אסקינן משום חבובי מצוה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות.
וההיא דפירקא רבי אליעזר אומר תולין הלכה אין שורין את החלתא בפושרין, דגרסינן רב אחא בר יוסף חש ביוקרא דליבא וכו', עד למישתא לא מיבעיא לי [אלא] לשרות ושלחוה לרב הונא ואמר הכי אמר רב שורה בצונן ומניחה בחמה. משום דאפשר בהכי, שאין הסכנה קרובה, אלא אם כן לא ישתה כלל כיון שכבר התחיל ברפואה.
ובירושלמי פרק האורג [פי"ג ה"ו] היה צבי רץ כדרכו ונתכוין לנעול בעדו ובעד הצבי מותר, רבי יוסי בר בון בשם רב הונא ראה תינוק מבעבע ונתכוין להעלותו והעלה נחיל של דגים עמו מותר. רבי יוסי בר בון בשם רב הונא היה מפקח בגל ונתכוין להעלותו והעלה צרור של זהובים עמו מותר.
הכי [גרסינן] בשחיטת חולין פ"ב [ל"א ע"א] הלכת נדה שנאנסה וטבלה. דאמר רבי יוחנן אף לביתה אסורה וכל שכן לתרומה. ומסקנא רבי יוחנן דאמר כרבי יונתן בן יוסף דדרש וכבס שנית וטהר מה תכבוסת ראשונה לדעת אף שניה לדעת. היינו וצוה הכהן וכבסו. ואע"ג דרבי יוחנן אסרה אף לבעלה וקיימא לן [ביצה ד' ע"ב] רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן, בהא קיימא לן כרב דאמר אסורה לתרומה וטהורה לבעלה. דסוגיא דשמעתא כרב ורבי יוחנן איתותב ואיצריך למימר כרבי יונתן בן יוסף דהוא יחידאה. כך קבלתי אני הסודר. ושמעתי כי רבינו יעקב הלוי בן רבנא יצחק ב"ר אליעזר הלוי הורה למעשה כרב. וכן פר"ח.
